gedera.kan.org.il
כמה זמן יקח להגיע לשם? - חלומות גדרה - סדרה על מחיר למשתכן
ראש המועצה, יואל גמליאל: הרי מי שקונה במחיר למשתכן במיליון שקל היום מוכרים דירה ישנה במיליון תשע מאות דירת שלושה חדרים לא תמצאו גם במיליון וחצי, זה מה שהולך היום בגדרה. לכן כל מי שירכוש דירה במחיר למשתכן יחסוך 800-900 אלף שקל כי היישוב יש לו ביקוש, ביקוש אדיר, איכות חיים. שאול: הי אתם על חיות כיס, הפודקאסט של כאן כלכלי, אני שאול אמסטרדמסקי צליל: ואני צליל אברהם, שאול: והפרק של היום הוא הפרק החמישי בסדרה שלנו #חלומותגדרה – הסדרה שעוקבת אחרי הזכייה שלי בזכות לדירה בגדרה, במסגרת תכנית מחיר למשתכן של שר האוצר משה כחלון. צליל: מה קורה באמת עם הדירה שלך שם? שאול: מה ששמעתם בהתחלה היה קטע מתוך כנס שארגנה המועצה לזוכי מחיר למשתכן במתנ"ס גדרה באיזה ערב אחד באמצע ינואר. "דירת ארבעה חדרים תהיה בערך תהיה בערך 108 מטר מרובע פלוס 13 מטר מרפסת את יכולה לעשות את החישוב של המחיר…" צליל: רגע, זה כבר הכנס הזה שהקבלנים עושים שניה לפני שהם נותנים לכם לבחור דירה? שאול: לא, זה לא זה. זה איזה מין כנס שהמועצה עצמה ארגנה אחרי כשהיא שמה לב שהזוכים מתחילים להיות עצבניים. בכל זאת, ההגרלה שזכינו בה נפתחה בחודש יוני, וההודעה על הזכייה הגיעה באוגוסט, וכל מיני אנשים קיבלו פתאום הודעות זכיה, וחלק ביטלו ואז אחרים קיבלו הודעות זכיה. בקיצור היה בלגאן ולאנשים היו המון שאלות, אז המועצה ארגנה כנס והביאה את האנשים הרלוונטיים מוועדת התכנון ומהחברות הקבלניות שינסו לענות על השאלות האלה – אפשר לחזור על השאלה הקודמת? -רגע, רגע, לא קיבלנו תשובה! דובר: האינטרס של האנשים פה לצורך העניין, שהחברים שלכם שיושבים לידכם שיבטלו לפניכם, זה אם אתם רוצים לשאול אותי מה האינטרס שאול: כשיו"ר ועדת התכנון המחוזית רון מוסקוביץ עלה לדבר, מנחת האירוע: "תודה רבה לראש המועצה, אני מתכבדת להזמין את יור ועדת התכנון מר רון מוסקוביץ" שאול: זה נשמע לרגע שאוטוטו מחלקים היתרי בניה לבניינים ומתחילים לבנות – מוסקוביץ: "תהיו רגועים, שהטווח של הוצאת ההיתרים הוא בהחלט כמו שאמר יואל בציר של בחודשיים הקרובים. כמו יהיו כאלה שיקבלו היתרים בשבוע הבא ויהיו כאלה שבעוד שבועיים, כל אחד בקצב שלו של העליה על הקרקע, אבל אנחנו נמצאים מאוד קרובים, זה בצד הלוחות זמנים" שאול: רק שזה לא קרה. צליל: למה? שאול: האמת? אני אפילו לא בטוח עד הסוף מה קרה. אני רק יודע ששניה אחרי הכנס הזה, רגע לפני שהתכניות שלנו היו אמורות להיות מאושרות בוועדת התכנון המחוזית, הקימו פתאום ועדת תכנון מקומית לגדרה, והכל נתקע. דוחים ישיבות, לא נותנים היתרים, לא נותנים תשובות. הקבלנים מתחילים להתייאש, הזוכים עוד שניה שורפים את הקבוצת וואטסאפ. אל תשאלי. -כמה דירות גן יהיו? -ממוצע של 4-5 -יש הכל בזה… -שאלה, יש מחסנים אין מחסנים? -כמעט ואין מחסנים, אפשר להגיד שאין מחסנים, רק שני בניינים עם מחסנים -אנחנו פרויקט 262 -יש חניות תת קרקעיות -כמעט כל דירה תקבל חניה תת קרקעית שאול: אז בזמן שהבירוקרטיה הגדרתית עובדת שעות נוספות, רציתי שנדבר על משהו אחר. ובשביל לדבר על זה, צריך לחזור אחורה בזמן לתחילת שנות ה-80, לפתח תקווה, היכן שגדלתי. גרנו סוג של במרכז העיר, להורים שלי היתה רק מכונית אחת – רנו 5 קטנה ומשומשת שהיתה נכנסת למוסך כל שבוע שני – ותמיד אחד ההורים היה בלי רכב, ולכן היינו הולכים המון ברגל. אבל ממש המון ברגל. הלכנו לשוק ברגל, הלכנו לסופר ברגל, הלכנו לחוגים ברגל, הלכנו לבנק ברגל. תמיד ברגל. ומקסימום היינו חוזרים באוטובוס. אבל ככה זה היה. הכרתי כל קפל וכל תו ברחוב חיים עוזר וחובבי ציון וברנדה והס ואחד העם והרצל. צליל: גם אני גדלתי ככה, במרכז הוד השרון. הייתי הולכת עם חברות ברגל לחוגים ולסרט וכל זה. עד שיום אחד זה נגמר. בפברואר 1998 באה משאית גדולה ולקחה אותי ואת כל המשפחה שלי לצורן. פרבר חדש בלב השרון, ליד גוש תל מונד. היו שם שורות על שורות של בתים דו משפחתיים זהים, לבנים עם גגות אדומים. וזהו. באותו רגע כאילו הפכתי מילדה בת 12 לילדה בת 6. הייתי צריכה שיסיעו אותי לחברים ולחוגים, שיקחו אותי לקניון בצומת הקרוב אפילו כדי לקנות עפרון. זה היה נראה לי מוזר אבל היום זה רגיל לגמרי. מאז זה הפך להיות אורח החיים הנפוץ של מעמד הביניים בישראל – אורח חיים פרברי. 21% מהישראלים חיים היום בפרברים. לרבע מהמשפחות בישראל יש שתי מכוניות ויותר. וככה גם ייראו החיים שלך בגדרה. שאול: למה את מתכוונת כשאת אומרת אורח חיים פרברי? צליל: היום אתה חי במושב. איך נראים החיים שלכם שם? שאול: האמת? סבבה. זה מושב קטן לא רחוק מבית שמש, בטח איזה 1,000 משפחות ככה. הילדים מסתובבים יחסית בחופשיות, כמעט שאין מכוניות, הולכים יחפים ומשאירים את האופניים זרוקים בשביל לחזור אליהם אחר כך, וילדים רנדומליים נכנסים מהרחוב ובאים לשחק. אני לא גדלתי ככה. אני גדלתי בעיר, אני יודע מה זה אורח חיים עירוני. זה לא מה שמחכה לי בגדרה? צליל: לא. מה שמחכה לך בגדרה זה אורח חיים חדש שאתה כנראה לא מכיר, אבל אני כן. זה אורח חיים שאין בו את האטרקציות של עיר, שהכל בה קרוב ואתה יכול בתור ילד לנסוע לבד באוטובוס ויש אנשים ברחובות והכל. ומצד שני גם אין בו את היתרונות של אורח חיים כפרי עם הילדים היחפים אוספים חלזונות ובגט בסלסלה של האופניים וכל הרומנטיקה הזאת. שאול: ככה את מדמיינת את אורח החיים שלנו במושב? צליל: כן וגיטרה בגורן גם. בכל מקרה: זה הפרבר הישראלי. זה לא זה ולא זה. שאול: אה. צליל: כן. שאול: נשמע מבטיח. צליל: הפרבר הישראלי הוא צורת חיים מיוחדת שאין כמעט בשום מקום בעולם. הוא יכול פורמלית להיות ישוב קהילתי, מושב, מושבה או עיר, אבל האופי זהה ואפשר לראות אותו צומח היום מסביב לכל עיר בישראל. מין יער של מגדלים גבוהים, עשרות משפחות בבניין, עשרות בניינים – וזהו. אנחנו רגילים לזהות מגדלים גבוהים עם עירוניות אבל בין המגדלים האלה אין שום דבר עירוני. רק חניות ופארקים קטנים. לפעמים גם מוסדות חינוך. בעצם אלה מקומות שבנויים סביב דבר מרכזי אחד: כביש. והחיים של האנשים שגרים בהם בנויים גם הם סביב אותו דבר. יואב לרמן: הם יצטרכו להקדיש זמן רב לתכנון של נסיעות צליל: זה ד"ר יואב לרמן, הוא חוקר בטכניון ושותף בחברת פלאנט לתכנון ערים. לפני עשר שנים, כשלא היו עוד המון שכונות כאלה, לרמן התחיל לדבר על סגנון החיים הזה ועל הבעיות שהוא יוצר. הוא היה מין בלוגר זועם עם רעיונות משונים מחו"ל. מאז נבנו עוד המון שכונות כאלה ועשרות אלפי ישראלים עברו לגור בהם. לרמן: מדברים